עולם החומר מייצר ומספק רשגות זמינים המחדש את עצמו בכל שעה ובכל רגע ,
כל בן תורה נחסף פחות או יותר לסובב אותו , זהו מצב נתון שאין לבן אנוש שליטה או יכולת לחסום את עצמו וכל שכן את האחרים.
למצב זה ועולם כזה יוצאים רבבות אלפי בני תורה לימי בין הזמנים ,הרצון לספק רגשות והנסיון לאתגר מייצר גרויי לקחת סיכונים לא מחושבים , בן תורה שכל עולמו הם ארבע אמות של הלכה במשך השנה ובסדר יום הרגיל, הופך את ימי בין הזמנים לימים שאין בהם תוכנית וחשיבה ,יציאה בטרמפים שינה במקומות פתוחים הליכה במסלולים ללא הכנה מוקדמת וקריאת מפות ניווט לפני כל יציאה, הרצון לצאת מהשיגרה הופך לפריצת גבולות .
המחנה { הקעאפ} מאפשר ומספק את הרגשות , נותן לבחורים הצעירים את האפשרות לחוות אתגר שלא היה לך אפשרות לממש ועוד יותר שגם לא יהיה לך אפשרות לממש אם אתה לא חלק מהקבוצה כאן בדרכי התורה יש לך אפשרות להגשים כמעט כל אתגר שהוא קיים על אף שיש בו סיכונים רבים, עומדת בפני כל בן תורה האפשרות לחוות ולהרגיש סיפוק יצרים התואם את בני גילם , כל זה תחת הקפדה על קלה כוחמורה התפילות ושיחות הנפש מעמיקים את הקשר של הבחור לעולמה של הישיבה , היציאה מהשיגרה היא מאפשרת לראות את הישיבה כמגדל אור לעולם כולו והבחור הוא זה שמפיץ את האור .
השילוב של עולם החומר ועולמה של הישיבה מקנה לבחור יכולת לראות את העולם בצורה בוגרת המחייבת אותו לקחת אחריות על עצמו ועל והסובבים אותו
לייצר מצב כזה מצריך חשיבה לעומק ולרוחב להבין את הנפש העליונה ונפש הבהמית ובכך רואים ומבינים את גדולת האדם בכלל והעמל בתורה בתורה בפרט
