ישיבות בין הזמנים
ימי בין הזמנים הינם ימים הטומנים בחובם סיכוי וסיכון :
סיכוי- ימים אלו נועדו לחדש כוחות, לצאת מהשגרה ע"מ ליצור הערכה וגעגוע אל מסגרת הישיבה וגבולותיה (תרתי משמע..).
הסיכון- בפועל כולנו עדים לתופעה המצויה בקרב כל בני התורה מעולם הישיבות על כל גווניה, והיא  פריצת גבולות ללא סדר יום, כיוון ומטרה.
התהליך מתחיל בקימה מאוחרת בבוקר שגוררת כעסים ועימותים עם ההורים (בעיקר עם האם) וככל שהאווירה בבית נעשית יותר מתוחה וטעונה, מרשה לעצמו הבחור להפר כללי משמעת,
לבוא מאוחר בלילה, לחליף את סדרי היום, בלילה להיות ער וביום לישון, להסתובב ולהתרועע עם חברה שלילית, ומכאן הדרך להידרדרות פתוחה מכל הכיוונים.
בסיום תקופה כזו, חזרה לעולם הישיבה נמצא בסיכון גבוה ובסימן שאלה, האם יחזור לישיבה ובאיזה מצב יחזור.
סיכון נוסף הקיים בחופשה הוא שבחור  מנסה להשתלב בעבודה  מה שנותן לו סדר יום, אך מאידך חושף אותו לחברה ותכנים שאינם תואמים את רוח הישיבה תופעה זו לעולה  לפתח רצון להחליף את עולמה של תורה, כבר בגיל צעיר זה לעולם כסף קריירה וכ"ו.

ב"דרכי התורה" ימי בין הזמנים אלו ימי חופש ומרגוע ושוקקים חיים, שבהם נשמרים עקרונות הישיבה תוך שילוב של הנאה והעצמה.
התוכנית:
סדר בוקר
בשעה 8:00 בבוקר תפילת שחרית במניין ישיבתי עם כל המשמעות.
לאחר מיכן ארוחת בוקר קלה, וסדר לימוד ישיבתי עד השעה 11:00
ערב
בשעה 7:00 סדר לימוד ישיבתי.
בשעה 8:30 תפילת ערבית במינין ישיבתי
לאחר מיכן יש אפשרות לבלות ולהתאוורר במקום במגוון פעילויות.
כל בחור מקבל מלגה על כל יום כזה על סך 30 ₪ ומלבד זאת זכאי להטבות על נוכחות קבועה.
ההטבות:
מתנות כל חג
טיול בן יומיים עד חמישה ימים בכל סוף בין הזמנים,
כל בחורים  בלי יוצא מהכלל מחויבים  בכל כללי התנהגות ישיבתית, במסגרת זו הם חיים  את רוח הישיבה בבית, בשכונה, בעיר ברחוב, ושומר על הקשר החזק לתפילות , ללימוד, לאווירה, ולצורת בן הישיבה – כובע וחליפה.
בסיום בין הזמנים, הבחור שב לישיבה רענן ומאוורר, וגדוש בחוויות חיוביות. ויתרה מכך, עם סכום כסף נכר המאפשר לו את ההרגשה הטובה בהמשך לימודו בישיבה.